יעל מזור, עמודים 71-46
מתוך הסרט: Respite, 2007
תקציר
מאמר זה מבקש לבחון את סוגיית המשך הזיכרון ההיסטורי של השואה, בייחוד לאור הפיכתו של התיעוד הארכיוני למקור שחוקרים ויוצרים נסמכים עליו יותר ויותר מתוקף היעלמותם ההדרגתית של בני דור הניצולים. באמצעות ניתוח הסרט Respite של הארוּן פארוקי (Farocki) משנת 2007, שבו מסתמך הבמאי על מקור ארכיוני – הסרט שצולם במחנה המעבר ההולנדי וסטרבורק – אבקש להדגים כיצד "החזרה לארכיון" יכולה ליצור המשכיות של הדיון ההיסטורי; זאת דווקא בהתייחסות היוצר לתיעוד האודיו-ויזואלי המקורי מתקופת השואה, אשר חלק מהדימויים המרכיבים אותו הפכו במרוצת השנים לאייקונים מפורסמים בייצוג של שואת יהודי אירופה.
אטען כי בניכוס מחדש של החומרים הללו, קרי עריכתם והצגתם מחדש בסדר ובהקשר שונים מבעבר, מתקיים גם תהליך של ארכוב מחדש, אשר חושף את הפוטנציאל הטמון בארכיון ביחס לקריאת תיגר על נרטיבים היסטוריים. תהליך זה ממקם את הדימויים המוכרים לצד אלו המוכרים פחות בתוך "קונסטלציות" חדשות, המחברות בין רבדים טמפורליים, דימויים ורעיונות.
למאמר המלא לחצו כאן (PDF)