גיליון 14 | אביב 2020| עריכה: ד"ר הילה לוי
סרטי פשע עוסקים בחוק וצדק. הם דנים בסדר החברתי – וליתר דיוק, בהפרת הסדר ובהשבתו על כנו. מה אפשר ללמוד על החברה הגרמנית מתוך סרטי פשע טלוויזיוניים גרמניים, עכשוויים ופופולריים, שבהם יהודים הם בתפקיד ה"חשודים"? בשני סרטים המשתייכים לסדרות פשע טלוויזיוניות גרמניות ידועות ניצבות דמויות של יהודים במרכזן של פרשיות רצח. ניתן לשאול, איזה סדר חברתי גרמני עכשווי משתקף מתוך סרטים אלו כאשר הם מציגים דימויים של יהודים ושל יהדות? בדצמבר 2003 ובינואר 2004 שודרו ב-ARD – אחד משני גופי השידור הציבורי המרכזיים – שני סרטי פשע כאלו: הסרט השוחט (The Slaughterer) שודר במסגרת הסדרה זירת פשע (Tatort), והסרט סודו של הגולם (The Secret of the Golem) שודר כחלק מהסדרה שימנסקי (Schimanski). עלילת השוחט מתרחשת בעיר קונסטנץ שלחוף אגם קונסטנץ, ועלילת סודו של הגולם נעה הלוך ושוב בין אנטוורפן לדיסבורג. שני הסרטים מבקשים להתמודד עם תפיסות ביחס ליהודים ועם תופעת האנטישמיות בגרמניה; כפי שנראה, עם זאת, מוטיבים אנטישמיים משתקפים בסרטים עצמם כל העת. שני היבטים אלו והיחסים ביניהם ניצבים במרכזו של הניתוח שמציע מאמר זה. אתמקד באופן הצגתן של הדמויות הראשיות המעוצבות בשני הסרטים כשילושים תסריטאיים של גיבורים יהודים, קציני בילוש לא-יהודים ונבלים לא-יהודים. אטען כי שני מישורי המשמעות שציינתי לעיל, הן במכלול הדמויות והן בבניית כל דמות ודמות, משולבים יחדיו באופן מעורר שאלות. על כן אעסוק בעיקר בשאלה: כיצד שפה ויזואלית, שפת גוף ומה שאגדיר כ"רגשות", מתאחדים בשני הסרטים הללו עם העמדות המוסריות שהם מבקשים להציג?
הקריאה בהיידגר הפכה לתרגיל אפולוגטי, וקריאה בהיידגר בנושאי יהדות עלולה להצטייר כלא יותר ממעשה פרובוקציה
להיכנס לשיחה עם היידגר בענייני יהדות הרי זה ענין הדורש, כיום יותר מאי-פעם, הסבר והצדקה. אין זה כמובן מפני שהפילוסופיה של היידגר כביכול אינה קשורה ליהדות, אלא, אדרבא, בשל היחס השלילי ליהדות, שהתגלה בשנים האחרונות בכתבי היידגר. מה שמכונה "המחברות השחורות" של היידגר מהשנים 1948-1930, שפורסמו לראשונה בשנים 2014 ו-2015 ,מכיל כמה אמירות ביקורתיות ביותר נגד יהודים או יהדות, פרסום זה הצית מחלוקת סוערת בדבר הנטועות בהקשרה הפנימי ביותר של הפילוסופיה ההיידגריאנית2.
האנטי-יהודיות והאנטישמיות הגלויות והחבויות במחשבתו. הצירוף של מעורבותו הידועה זה מכבר של היידגר בנציונאל-סוציאליזם ושל האנטישמיות, שהתגלתה זה עתה, הוביל כמה הוגים לקרוא להחרמת היידגר—ומורשתו —מתחום הפילוסופיה והמחשבה. הקריאה בהיידגר הפכה לתרגיל אפולוגטי, וקריאה בהיידגר בנושאי יהדות עלולה להצטייר כלא יותר ממעשה פרובוקציה.
ובכל זאת, לא כל פרובוקציה משוללת הצדקה. אפשר לטעון כי מטרתם של המחשבה הביקורתית והמחקר האקדמי אינה אלא ליצור פרובוקציה: לעורר, לתמרץ, להטריד, לאתגר. מחשבה צריך לעורר, ובסופו של דבר אולי צריך גם לעורר, לזמן ולקיים את המחשבה היהודית עצמה.
שאלת הטכנולוגיה היא מקום יחסית נוח להצדיק פרוייקט שכזה. שהלא האנטישמיות של היידגר מעוררת מחלוקת כה סוערת אך ורק בשל ההשפעה העצומה של היידגר על המחשבה בת-זמננו; השפעה זו נובעת מתרומתו רבת-העוצמה של היידגר למחשבת זמננו; ותרומת היידגר, בשלביה הבשלים ביותר, התמקדה בטכנולוגיה המודרנית כאלמנט מרכזי של המצב האנושי המודרני. היידגר הוא אפוא אחד מההוגים הראשיים והמשפיעים ביותר של הטכנולוגיה המודרנית. ואמנם, במסגרת הפולמוס הנוכחי, אותם הקולות, שבהכירם בבירור ברגע אנטישמי ביצירת היידגר, בכל זאת מתעקשים על חשיבות תרומתו, באופן טיפוסי מצדיקים את עמדתם בהצביעם על ביקורת הטכנולוגיה שלו5.
1 מסה זו חוברה לרגל התכנסות המודרנית יהדות "הנושא סביב, 2017 בשנת Oxford Summer Institute for Modern Judaism-וטכנולוגיה". אני מבקש להודות למארגני הכנס על ההזדמנות להעמיק בשאלה זו ולפתח את המחשבות המובאות כאן בכתב, וכן למשתתפי הכנס על הערותיהם המועילות והדיון הער בגרסה הראשונה של החיבור. תודתי נתונה במיוחד לד"ר דניאל הרשקוביץ על תגובתו המעמיקה. חזרה למעלה
2 ראה למשל Jeff Malpas, „On the Philosophical Reading of Heidegger: Situating the Black Notebooks“, in Ingo Farin and Jeff Malpas (eds.), Reading Heidegger's Black Notebooks 1931-1941(Cambridge, MAS: MIT Press, 2016) חזרה למעלה