1. דבר המערכת

החיבור בין קולנוע, טלוויזיה והיסטוריה בא לידי ביטוי לא רק בסרטים עצמם ובדיון עליהם, שמתקיים בדרך כלל בכתב, אלא גם בשורה שלמה של התמחויות ומקצועות שהם חלק אינטגרלי מהעיסוק בנושא: אוצרות/מוזיאולוגיה, ארכיונאות, מומחיות טכנולוגית בשחזור ובשימור סרטים, מידענות וכדומה. האוניברסיטה לקולנוע קונרד וולף בעיר פוטסדאם (Potsdam) בגרמניה השיקה לא מזמן תוכנית לימודים לתואר שני שמתמקדת ב"מורשת תרבותית של סרטים" (Filmkulturerbe), באוניברסיטת אמסטרדם קיימת תוכנית לימודים שמתמקדת ב"שימור והצגה של הדימוי הנע" (Preservation and Presentation of the Moving Image – Heritage Studies), ובמקומות אחרים בעולם מציעים תוכניות דומות שהדגש בכולן הוא התמחות בכל הקשור בשימור תרבות הקולנוע מבחינה פיזית ורוחנית. נקודת ההתחלה של התהליך היא האובייקט עצמו – הסרט, במקרה זה – אך המשכו בתחנות רבות וחשובות נוספות שהופכות אותו לחלק מתרבות שלמה. התפיסה של הדימוי הנע כשייך לתרבות שדורשת התמחות מיוחדת הגיעה שנים רבות לאחר שאמנויות כגון ספרות, אמנות פלסטית ומוזיקה יצרו סביבן עולם מקצועי שנועד לשמר, לארגן ולהציג את תוצריהן.  

בגיליון זה של סליל אנו מפרסמים לראשונה לצד המאמרים שיחה. לחנוכת המסגרת הזמנו לשיחה יוצר שעיסוקו הקולנועי אינו מסתיים כאשר סרטו מוכן ומוקרן או כאשר נערך עליו דיון תיאורטי כלשהו, אלא הוא מבקש להשתתף באופן פעיל בשימור התרבות האודיו-ויזואלית בישראל. פועלו של ערן טורבינר להקמת ארכיון עדויות אודיו-ויזואלי של השמאל הישראלי הלא-ציוני מקבל בהקשר של הדיון על השימור משמעות כפולה מבחינה היסטורית ותרבותית: מחד גיסא יצירת מאגר עדויות מצולמות שמטרתו לשמר באופן מרוכז את הסיפור ההיסטורי-פוליטי שהוא מתעד באמצעות המצלמה, ומאידך גיסא הקמת ארכיון אודיו-ויזואלי כמסגרת מייצרת משמעות לתרבות ולהיסטוריה הקולנועית, מעצם הבחירות השונות הכרוכות בעיצובו ובאופן השימוש בו, בהיבטים כגון אוצרות, קטלוּג, עריכה והמשך קיומו הטכנולוגי. אנו מקווים לערוך שיחות נוספות בנושאים דומים ולפרסם אותן בגיליונות הבאים.

כחלק מהבחירה שלנו ככתב עת לפעול לשימור ההיסטוריה של תרבות הקולנוע, אנו ממשיכים במסורת שהתחלנו בגיליון 10 בהבאת תרגומים של טקסטים מוקדמים שעוסקים בקולנוע, מפרי עטם של תיאורטיקנים ותיאורטיקניות חשובים. בפעם הקודמת פרסמנו תרגום של טקסט קצר מאת זיגפריד קרקאוור (Kracauer). אנו ממשיכים בגיליון זה עם קטעים קצרים מתוך שני ספרים של בלה באלאז' (Balázs), מבקר תרבות, סופר, תסריטאי ותיאורטיקן קולנוע יהודי-הונגרי דובר גרמנית. על התרגום מהמקור הגרמני תודתנו נתונה לדנית דותן.

מאמרים נוספים בגיליון עוסקים בסרטים ישנים וחדשים שהנושאים העולים בהם לדיון רלוונטיים לסדר היום בישראל כיום: יובל ריבלין מתמקד במאמרו בשאלות של הגירה, פליטות וסולידריות חברתית שהעסיקו מהגרים יהודיים שהפכו לקולנוענים מרכזיים בהוליווד במחצית הראשונה של המאה ה-20, במקרה זה במסגרת חברת ההפקה של האחים וורנר (Warner Brothers), ובחרו להמחיש דילמות אלו בסרטיהם באמצעות דמויות ואירועים היסטוריים. ריבלין מנתח את הסרט חייו של אמיל זולא (ארצות הברית, 1937) שעוסק בחייו של הסופר הצרפתי ובפעולותיו הפוליטיות סביב פרשת דרייפוס. יאיר קורן-מיימון מתמקד במאמרו באופן שבו הבמאי פדרו אלמודובר (Almodóvar) מעלה שאלות שקשורות במין ובמגדר בסרטו העור בו אני חי (ספרד, 2011) באופן שמנהל דיאלוג בין השאר עם ההיסטוריה הפשיסטית של ספרד והחשש מחזרתו של הלך רוח ציבורי שתומך בפשיזם. יובל רובוביץ' משלב במאמרו את העניין המיוחד שלו בספורט ובהיסטוריה בניתוח סרטה של הבמאית קריסטינה גוֹדה (Goda) ילדי התהילה (הונגריה, 2006), שעוסק בפלישת הצבא הסובייטי להונגריה ב-1956. הוא שואל כיצד עיצבו יוצרי הסרט את ההיסטוריה כדי שתתאים למסר שביקשו להעביר. במדור ביקורת הספרים אנו מפרסמים ביקורת של ליאת סאבין בן-שושן על ספרה של איה פרי-באדר עיר, נמל, קצה: ייצוגים של מרחב בקולנוע הישראלי (2017).

קריאה נעימה,
מערכת סליל